על הגבול הדק שבין הצלחה לכישלון בלהיות חוקר בגן עדן

....................................................................................................................

קוראים לו דגלאס,

דגלאס הוא חוקר, החוקר, ב'ה' הידיעה שרק הידיעה בעצמה מפחדת לא להיות כזאת מיודעת ככה שאין לה דבר לעשות בנידון.

דגלאס כבר בן 400 בערך, אבל מרוב שנים הוא כבר הפסיק לספור אז יש מצב שהוא אפילו בן 450. מה הוא לא עבר בחיים דגלאס, כל כך הרבה שאין מאיפה להתחיל, אכל הכל, חווה הכל, זיין הכל, דיבר על הכל, ראה, סיפר, לקח, נתן, התחיל הפסיק ומה לא, מרוב הכל כבר נמאס לו, באמת, באמת נמאס לו, כמו של'ה' הידיעה נמאס אבל היא עדין שם והיא לא הולכת לשומקום.

מלבד כל הדברים שדגלאס עושה הוא כאמור חוקר, חוקר מטעם רשות הטבע, הגנים והאסונות של גן עדן, תפקידו להגיש דו"ח לאלוהים כל סמסטר או רבעון, תלוי בהסכם השנתי שלהם, ועל כל דו"ח הוא מקבל משוב חזרה לראות עד כמה הוא מסקר וחוקר טוב את עבודת אלוהים. את הביקורות השיטחיות הוא מקבל מהמלאכים, אבל מרוב שהוא כבר הפסיק לספור ת'שנים הביקורות שלהם כבר לא מעניינות אותו.

דבר אחד כן מעניין אותו, וזה למה אלוהים תמיד נותן לו משוב שלילי על הדו"ח, "זה כי אתה חוקר חרא" אומר לו אלוהים, "כל כך חרא שאתה מנסה תמיד להיות במקום הנכון ובזמן הנכון ולחקור כל דבר שנראה לך, מתי תשים לב לחקירה הכי רלוונטית,אה?...כאילו,עם כל הכבוד לציקלון בהודו ב-1839, להצפות בסין ב-1642, 1887 ו-1937, לציקלון שנתתי בראש בבנגלדש ב-1970, לצונאמי שככה שקדתי עליו חודשים בסומטרה ב-2004 ואפילו להוריקן שהבאתי באמאמא של האלו מניו אורלינס ב-2005, אתה באמת חושב שבשביל זה הבאתי אותך לפה?!".

ככה אלוהים עונה לדגלאס כל הזמן,יום וליל, ליל ויום, אך דגלאס לא מוצא תשובה לשאלה 'למה הוא חוקר חרא', "נשבע לי,אם הייתי יכול לקפוץ מהענן הזה שעליו אני נמצא בלי ליפול בידי איזה מלאך מזורגג הייתי עושה את זה כבר מזמן" ממלמל לעצמו דגלאס מידי יום.

השבוע הגיע סוף הסמסטר ולפי ההסכם שלו עם אלוהים דגלאס הגיש לו דו"ח על הנעשה, הפעם זה היה בקטנה, איזה כמה מאות אלפי הרוגים באיזה רעידונת בהאיטי, "שוב כושים?!" אמר דגלאס לאלוהים, "וואלה?!...כנראה יצא בטעות, לא נורא, מי ישמע מה היה להם כבר לאבד, פרה? עז?. השיב אלוהים.

למרות טעותו של אלוהים דגלאס דאג להגיע לאזור, לחקור ולסדר, לתקן ולנסות לעזור ולהרשים ביכולות החקירה שלו.

איפה הוא לא היה, ניסה, בדק, מצא, גילה, חקר, אך עדין הוא לא הבין למה הוא כזה חרא, את הנשמה הוא נותן, בשביל שייראו כמה הוא חרוץ ועובד טוב, בשביל שכל המלאכיות ייראו איזה תותח הוא.

תמיד הוא דאג להיות שם, בכל מקום, גם אחרי שחשבו ואמרו לו שהוא חרא, הוא רצה להראות........

ולהשקיע...ולהוכיח, שמה שהוא עושה הוא עושה על הצד הכי טוב.

דאגלס בחור טוב, באמת שהוא מנסה, על עבודה מחורבנת שהוא עושה הוא מנסה לכפר בניסיון לעבודה טובה אחרת, הולך, משקיע, מראה לכולם שהוא הכי טוב למרות שהוא היה ונשאר, חרא של חוקר.

יש רק אסון טבע אחד שדגלאס לא באמת שם לב אליו, אסון טבע שנמשך ונמשך ונמשך, שלאט לאט נעלם עד שדגלאס כבר לא ישים לב אליו ולא יספיק לתת עליו ת'דו"ח.

כיום נשארו ממנו מעט מאוד ניצולים, אחרי הכל, עברו כבר מספיק שנים, כמעט 50, אבל דגלאס עסוק בלחקור אסונות אחרים, עסוק בלהיות איפה שיכול להיות שצריכים אותו כרגע אבל לא איפה שהוא צריך להיות באמת, איפה שהוא צריך להיות ולחקור גם אחרי שכל הכושים משתקמים וחוזרים לגדל את הפרות שלהם.

במקום הזה, איפה שהאסון האמיתי קרה, לא הוגש דו"ח כבר כמעט ל-50 שנה, הם עדין יחכו, לא יקבלו עזרה, ימותו בשקט בלי שאף אחד ישים לב, לא דגלאס ולא המלאכים.

ורק אלוהים ישב, ישלב ידיים, ינסה לגרור את הסבל שלהם עוד טיפה, מקסימום עד 120, או עד שהוא יבין שהוא יצטרך לחשוב על מעשה יותר מתוחכם מאשר לגנוב ולנסר את השלט בכניסה למחנה לשלוש חתיכות ולהחזיר אותו למקום בשביל להסב את תשומת הלב של דגלאס לאסון האמיתי.
....................................................................................................................